פסק-דין בתיק תא"מ 18220-05-11

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבעת לשלם לידיו דמי תיווך.

בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת פנתה אליו בבקשה לתווך במכירת דירה השייכת לבנה ברחוב בלפור 157/9 בבת ים, ואף הוסיפה וחתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך ביום 24.1.11.

על אף שהדירה נמכרה לרוכשים שהוצגו והובאו ע"י התובע, סירבה הנתבעת לשלם את דמי התיווך בטענה כי אין מקום לחייבה עקב העובדה שבנה הוא בעל הנכס.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי נאלצה לחתום על טופס הזמנת שירותי התיווך עקב איום התובע כי "יפוצץ את העסקה".

עוד טענה הנתבעת כי אין מקום לחייבה שעה שהנכס נשוא הדיון אינו בבעלותה אלא בבעלות בנה אשר סירב לשלם. במסגרת הדיון בפני הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע פעל בניגוד להוראות חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המתווכים") שעה שערך מסמכים משפטיים לצורך התקשרות המוכר והרוכשים ומכאן שאינו זכאי לתמורה בגין פעילותו.

בנוסף, טענה הנתבעת כי מכח טופס נוסף להזמנת שירותי תיווך אשר נחתם בין הצדדים, יש להסיק כי הנתבעת אינה מחויבת בתשלום דמי תיווך. המסמך הוגש לתיק ביהמ"ש וסומן במ/1.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמי להלן.

על מנת שתוכר זכותו של מתווך לקבל דמי תיווך, הוא נדרש לעמוד בשלושה תנאים מקדמיים: קיומו של רישיון תיווך; חתימתו של הלקוח על הזמנה לקבלת שירותי תיווך; ובחינת היותו של המתווך הגורם היעיל להתקשרות הצדדים בהסכם.

בתיק שבפני לא חלקה הנתבעת על כך שהתובע הינו מתווך רשום.

כמו כן, לא חלקה הנתבעת על כך שטופס ההזמנה למתן שירותי תיווך אכן נחתם על ידה. ואולם, לטענת הנתבעת היא "אולצה" לחתום על הטופס.

אין מקום לקבל טענה זו של הנתבעת. הנתבעת היא אדם כשיר, המסוגל לקבל את ההחלטות הכלכליות והמסחריות, ככל אדם אחר.

ככל שסברה הנתבעת כי אינה מוכנה לשלם דמי תיווך בגין פעולותיו של התובע, הייתה צריכה להימנע, במפורש, מלחתום על טופס הזמנת השירותים.

העובדה כי יכול וכפועל יוצא של סירוב זה לא היו המוכר והרוכשים מתקשרים בהסכם, היא תוצאה מתבקשת שעה שהנתבעת הייתה מסרבת לקבל את שירותיו של התובע, ואין לראות בה כ"אילוץ".

עם זאת, אין הנתבעת יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו, כאשר מחד היא מקבלת את שירותיו של התובע, ומאידך לאחר שסיים לתתם, להתנער מחבותה מכוח אותו הסכם.

יש לומר בפשטות, כי הסכם הוא הסכם והתחייבות היא התחייבות. שעה שהנתבעת חתמה על טופס ההזמנה, היא נטלה על עצמה את ההתחייבות לשאת בתוצאותיה.

גם טענת הנתבעת על פיה "הייתה בלחץ" עקב הצורך לעזוב את הדירה, אינה מהווה טעם לביטול התחייבותה כלפי התובע.

לכל אדם קיים מערך כולל של התחייבויות, לחצים וגורמים להם הוא צריך לתת את הדעת. אין מקום להתיר שחרורו של אדם מחיוב חוזי אך בשל העובדה כי הוא היה נתון תחת סד זמנים זה או אחר. בנתונים אשר פורטו ע"י הנתבעת אין כדי הקמת לחץ בלתי סביר מצדו של התובע המצדיק דחיית התביעה.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי הנכס נשוא הדיון אינו בבעלותה ועל כן היא אינה בעלת הדין הרלוונטית לצורך תשלום דמי התיווך.

גם טענה זו, דינה להידחות. עיון בטופס הזמנת שירותי התיווך מלמד כי הנתבעת הציגה עצמה כמי שפועלת על פי יפוי כוח של בנה (בעניין זה ראה חלק העליון של טופס הזמנת השירותים). במסגרת הדיון בפני אישרה הנתבעת כי התגוררה בנכס נשוא הדיון וכי פעלה לצורך מכירתו עבור בנה ובהסכמתו.